תרמילאים בסרי לנקה - חלק א'

35 ימים נפלאים בילינו על האי המקסים הזה שנקרא "האי הקדוש" – סרי לנקה.

כל אחד מהימים הללו היה עמוס חוויות לעייפה, וכל יום הביא איתו הפתעות חדשות ולא צפויות.

אתחיל רק באזהרה/המלצה שכל דבר שתקראו כאן או בכל מקום אחר, קחו בעירבון מוגבל, מפני שהחוויה של סרי לנקה היא אישית לחלוטין וכמעט כל דבר שסיפרו לנו על האי התברר כהיפך מוחלט, לטובה או לרעה.

את הטיול התחלנו, לאחר טיסה מעמאן וקונקשן באבו-דאבי, בשדה התעופה המרכזי של סרי לנקה Bandaranaike. על מנת לרכך את הנחיתה, כמו הרבה מטיילים אחרים, בחרנו שלא להיכנס מיד לבלאגן של קולומבו עיר הבירה, ובמקום זה לבלות את הלילה הראשון בנגומבו– עיירת דייגים קטנה ותיירותית למדי. מראש כבר סיכמנו שהדרך היחידה לטייל היא בתחבורה ציבורית בלבד, וכבר מהשדה תעופה, אחרי בירור קצר, עלינו על האוטובוס לנגומבו. הנסיעה הראשונה הזו באוטובוס מקומי, למרות שבדיעבד הייתה אחת מתוך עשרות נסיעות הזויות, תיזכר לי יותר מכל. האנשים, הריחות, הצבעים, המוסיקה המקומית השמחה שפרצה מרמקולים צרודים, הצפירות הבלתי פוסקות של הנהג שמנסה להרוויח 10 נקודות על כל טוקטוק שהוא מוריד מהכביש, עצירה זריזה של עוזר הנהג במקדש מקומי לחדש את המלאי של הפרחים על הבודהה הקטן בדאש-בורד... כל אלה גרמו לי להעלות על פניי חיוך דבילי ומאושר לאורך הנסיעה כולה.

ההחלטה להגיע לנגומבו הייתה מוצדקת, ואכן בילינו שם יום רצוף חוויות משעשעות והתוועדנו לראשונה למקומיים הסרי לנקים, לאורז וקארי ב150 רופי (1.5 דולר), ולנהגי טוקטוק אדיבים אך עקשנים למדי.

את הלילה בילינו בגסט האוס חביב (1000 רופי לחדר זוגי – כ10 דולר), שאליו הפנה אותנו אחיה של בעלת הגסט האוס, מפני שאצלו היה מלא לחלוטין מפאת היותו מומלץ בחום באינטרנט.

דייגים בשוק הדגים היבשים

חוף נגומבו

 The Ancient Cities

מוקדם בבוקר עלינו על אוטובוס צפונה לכיוון Dambulla, אחת מהבירות העתיקות של סרי לנקה, שמפורסמת בעיקר בזכות קומפלקס המקדשים העתיקים שנבנו בתוך מערות שנחפרו בסלע על צלע הר.

מפורסמת או לא, כשהבנו, אחרי טיפוס נחמד לכניסה למתחם, שכדי להיכנס למקדשים צריך לשלם כמות לא מבוטלת של דולרים אמריקניים, עשינו אחורה פנה וחזרנו למטה יחד עם מאות קופים סקרנים שגם הם בחרו שלא לשלם את כרטיס הכניסה.

אלפי קופים מסתובבים ליד כל מקדש בסרי לנקה

ביציאה ממתחם המקדש קטף אותנו נהג טוקטוק חביב בשם פאלי, עם אנגלית לא רעה ועיניים טובות. לאחר התמקחות מסוימת (לימים למדנו לשפר את המיומנות הזו), סיכמנו שהוא ייקח אותנו ביום אחד, לכל המקומות המעניינים באיזור, עם דגש חשוב על מקומות שחופשיים לציבור ולא גובים עליהם מחירים תיירותיים מופקעים.

במהלך היום ביקרנו בעיר העתיקה Polonaruwa, ראינו קומץ עתיקות שם וגם בדרך, התלהבנו מהפיל הראשון שלנו מיני רבים בזמן שנסענו על הכביש שתוחם את פארק Minneriya, וטיפסנו על הר יפייפה שצמוד לSigirya המפורסם, אך לעומת שכנו הסלב, ההר הזה הוא בחינם לחלוטין וחוסך לתייר הממוצע כ35 דולר. הנוף הצופה על Sigiryaוהג'ונגלים שמסביב היה עוצר נשימה...

Sigirya במבט מהצד (החינמי)

עולות לרגל בודהיסטיות בPolonaruwa

פיל וחיות פרא נוספות בפארק Minnerya

למחרת המשכנו להצפין לעיר עתיקה נוספת – Anuradhapura. גם שם ישנו מתחם יפה מאד של עתיקות שהוא כנראה שווה את ה20 דולר כניסה לאיזור. הדרך המומלצת ביותר היא לעשות את המסלול בטיול יומי באופניים שניתן לשכור בכל גסט האוס באיזור. שימו לב שהאופניים במצב מגוחך אבל עושות את העבודה.

פסל של בודהה ומאחוריו דגובה ענקית בAnuradhapura

נזיר בודהיסטי צעיר במתחם המגורים של המקדש שלו

ילדים מקומיים בהפסקה ממשחק הקריקט

 Kandy and the Perahera

לאחר הסיור בעיר העתיקה מומלץ בהחלט להמשיך עם האופניים ולסייר קצת בעיר ובשווקים המקומיים.

בבוקר למחרת יצאנו באוטובוס דרומה לכיוון Kandy - העיר השנייה בגודלה בסרי לנקה שבה מתקיים פסטיבל ה-Perahera פעם בשנה. מדובר בפסטיבל בודהיסטי בין הגדולים באסיה, שמגיעים אליו מאמינים מכל העולם ומשתתפים בו אלפי רקדנים, להטוטנים, דגלנים, ועשרות פילים מחופשים בבדים צבעוניים ואורות מנצנצים. הפסטיבל מוקדש לשן קדושה אחת, שלפי האמונה הייתה שייכת לבודהה לפני אלפי שנים, והשן מככבת תמיד על גבו של הפיל הגדול ביותר בתוך כמה שכבות של "בית בובות" קטן ומסורתי (דגובה).

למזלנו יצא לנו להגיע בדיוק בזמן לפסטיבל שמתקיים בדרך כלל ביולי-אוגוסט למשך 5-6 ימים.

קשה להסביר את הטירוף ברחובות בימים של הפסטיבל. מאות אלפי מקומיים יושבים מ6 בבוקר על שקיות ניילון על המדרכה על מנת לתפוס מקום טוב לראות את האקשן שמתחולל על הכביש כל ערב.

התיירים בוחרים לשריין מראש בסכומים מנופחים אחד מאלפי המושבים שפותחים בעלי העסקים באיזור, בין אם זה על הרחוב עצמו או במרפסות שסובבות את הכביש הראשי.

חסכנים כמונו יכולים לחכות ממש עד לרגע האחרון שמתחיל הפסטיבל ולהתמקח על מושב כזה שנשאר פנוי על מנת לקבל אותו בהנחה משמעותית (10 דולר במקום 50-60 דולר)

הפסטיבל עצמו בהחלט מרשים, בעיקר כל להטוטי האש והפילים כמובן, אולם אין שום השתתפות כלשהי מצד הצופים, משהו שלי אישית היה קצת מוזר, ובנוסף הרחובות נסגרים החל משעה לפני הפסטיבל ועד שהוא מסתיים לחלוטין, עניין של כ-5 שעות לפעמים, שבהם כל העניין מתחיל קצת לחזור על עצמו. ילדים קטנים בהחלט יאבדו סבלנות, וכנראה גם מבוגרים.

חשוב לציין שלמרות כל הבלאגן והשמחה ברחובות, אין שום הרגשה של סכנה כמו למשל בפסטיבל בריו או פסטיבלים אחרים בעולם. בשל קדושת המקום, חל איסור על מכירת אלכוהול בימי הפסטיבל וכן אסור לעשן ברחובות העיר. הרוב המוחלט של המבקרים בפסטיבל הם בודהיסטים מאמינים ורגועים מאד וכל הנסיבות האלה משרות ברחוב אווירה תמימה ומרגיעה.

עומס ברחובות וילדים מתרגשים לפני תחילת הפסטיבל בקאנדי

המקומיים גודשים כל פינה פנויה ברחוב בצידי הכביש

להטוטני אש מוכשרים פותחים את התהלוכה

דגלנים ורקדנים מבצעים ריקודים מסורתיים לאורך כל הערב

כ-80 פילים משתתפים במצעד, עטופים בתחפושות צבעוניות ואורות מנצנצים

בנוסף לפסטיבל שהעסיק אותנו בלילות, ביקרנו גם בגנים הבוטניים בPeradenya, שם ניתן לראות מבחר עצום של צמחייה שאופיינית לאיזור.

גנים בוטניים Peradenya

עובדות נקיון גורפות עלים בגנים הבוטניים Peradenya

זוג צעיר הולך בנחת בשדרה של עצי ענק

כמו כן ביקרנו כמובן בבית היתומים המפורסם לפילים – Pinnawela, שבו מתגוררים כ80 פילים יתומים שזכו שם לבית וטיפול מסור. גם שם תיאלצו להיפרד מכ20 דולר על מנת להיכנס למתחם, אולם למי שמעוניין לחסוך את ההוצאה, ניתן פשוט לחכות ליד הנהר שמעבר לשוק, לשם מגיעים הפילים בין 10 ל12 בבוקר ובין 2 ל-4 בצהריים למקלחת היומית.

המחזה מאד מרשים ולאלו שכן ייכנסו למתחם, ניתן ממש להתקרב, להתבונן בהם אוכלים ולגעת בפילים הקטנים יותר שזו חוויה בפני עצמה.

טיפ נוסף הוא לקנות כמה מזכרות בשוק שם, שלמרות שהוא נראה תיירותי למדי, יש שם תחרות גדולה בין הדוכנים וניתן להתמקח למחירים סבירים בהחלט ביחס למקומות אחרים שתמצאו בסרי לנקה, בעיקר ביום חלש יחסית מבחינת תיירים.

הפילים בבית היתומים מובלים אל הנהר למקלחת היומית

שעת הרחצה בנהר

את Kandy עזבנו אחרי כ-3 ימים, ברכבת לכיוון האיזור ההררי – HillCountry, כאשר העצירה הראשונה הייתה בHatton, שממנה המשכנו לDalhousie באוטובוסים בכוונה להגיע לAdam's Peak.

כאן ראוי לציין שנסיעת הרכבת הזאת, כמו גם הבאה אחריה לכיוון Ella וNuera Elyia-, מומלצות כאטרקציה בזכות עצמן. הנסיעה עוברת בשדות תה ירוקים וגבעות קסומות, והנופים הם באמת עוצרי נשימה. קל מאד לעמוד בדלת במהלך שעתיים-שלוש נסיעה ולא לשים לב בכלל לזמן שעובר.

מקומיים נהנים מהנוף ברכבת

נוף נפלא לאורך כל הדרך

Adam's Peak

הפסגה הזו, הנקראת Sri Pada בשפת המקומיים, מפורסמת בזכות טביעת כף רגל ענקית שכל דת גדולה מייחסת אותה למשיח שלה – בודהה, אדם מאדם וחווה, לורד שיבה ובטח גם מישהו טוען שהיא של הרבי מליובאוויטש...

ההמלצה היא לבצע את הטיפוס המפרך של 4800 מדרגות בסביבות 2 בלילה, על מנת להגיע כעבור 4 שעות לזריחה שאמורה להיות מאד מרשימה למעלה. אולם, כמו הרבה דברים בעולם, היינו נתונים לחסדי בודהה והמזג אוויר הוא עניין של מזל. במקרה שלנו עשינו את הטיפוס בטפטוף רציף, כאשר העלוקות מארחות לנו חברה מדי פעם, וכשעלה האור כל מה שראינו זה ערפל סמיך סביבנו. למרות זאת נהנינו מאד מעצם הטיפוס והחוויה ולמזלנו במהלך הירידה הערפל התפזר מעט וחשף נופים קסומים ששודרגו בזכות הערפל החלקי. לאחר הירידה המפרכת לא פחות מהטיפוס, התפנקנו בארוחת בוקר מעולה בגסט האוס.

הערפל שכיסה את הפסגה למורת רוחנו

במהלך הירידה הערפל החל להתפזר

נוף קסום של מפלים והרים ירוקים

מקדש עתיק למרגלות ההר

המשכנו לנוארה אליה, עיירה ציורית בסגנון בריטי מעט, עם גסט האוסים מצוינים ובאווירה גשומה וקרירה. ניתן לעשות טיולי יום יפים באיזור וכן לבקר במטעי תה (למשל Pedro Tea Factory) כדי לראות את תהליך הכנת התה הציילוני המפורסם.

כמו כן יש במקום שוק קטן לבגדי מטיילים שמכיל כ20-30 דוכנים, עם מבחר לא גדול אבל בהחלט אפשר למצוא שם פליזים/ז'קטים חדשים לגמרי ומקוריים של חברות כמו Northface או Columbia, במחירים מצחיקים (אחרי התמקחות כמובן).

הנופים הירוקים של נוארה אלייה

ילדה מנופפת לשלום על הרכבת

נשים קוטפות תה במטעי התה האינסופיים

לאחר מכן נסענו לElla, עיירה קטנטנה שכולה רחוב אחד של פחות מק"מ, ורוב הרחוב מורכב מגסט האוסים יקרנים מעט, חנויות, ומסעדות לתיירים. למרות התיירותיות של המקום, האיזור יפיפה ומהווה בסיס מעולה לטרקים/טיולי יום באיזור. אנחנו בחרנו לעשות את Little Adam's Peak שהיה מסלול קצר מאד – כשעה עלייה, אבל בנוף מדהים והפסגה שם הייתה אחת מנקודות השיא בעינינו. גם כאן כדאי לקוות למזג אוויר טוב, אחרת החוויה תהיה שונה לגמרי.

עצירה של הרכבת במהלך הנסיעה לאלה

ילד מקומי מנסה לתפוס ענפים מהרכבת

Little Adam's Peak

הירידה מ Little Adam's Peak 

סוף חלק א'.